המהירות שבה חידושים נכנסים לחיינו היא מדהימה.  מי היה מאמין  שרובנו לא נוכל ללא האינטרנט? שהפייסבוק יהפוך תוך שנתיים למרכיב כה רב עוצמה באספקטים שונים של חיינו החברתיים? 

אנחנו ממשיכים כביכול להתנהל בדפוסים קודמים אך מסביב מתרחשת מהפכה שקטה.

בחודשים האחרונים הסכמתי להצעה של אתר חדש שעוסק בגני ילדים (*), לכתוב עבורם מידי פעם פוסטים לגננות.

ותוך כדי הכרות עם מה שהאתר מציע ומחשבה על המרכיבים האלה בחיי עלה במוחי זכרון רחוק ואני רוצה לשתף אותך בו.

לפני שנים, כשבני בן ה-3 היה חוזר מהגן, אחת השאלות הראשונות שהייתי ממהרת לשאול הייתה: "יש פתק"?

ועם הזמן זה כבר הפך לריטואל כשהיה מכריז בגאוה: אמא, יש פתק".

באותן שנים היו הילדים הולכים לגן  (עד הצהרים)עם תיק קטן, בדרך כלל רקום ובו ארוחת הבוקר.

כמה שעות השקעתי ברקימת שמו על התיק, ואם הייתי ממש משקיעה הייתי גם מצליחה לרקום פרח או שניים.

התיק המופלא אכסן בתוכו לעיתים קרובות פתק מהגננת, בכתב ידה: "מחר נמרוד יהיה אבא של שבת, אנא שלחו.."

 או "בעוד יומיים נחגוג יום הולדת ל… נא להביא…" או "בשבוע הבא נערוך את חגיגת הפורים.."

הייתי קוראת באזניו את הפתק בחגיגיות, וזו הייתה הזדמנות לדבר על מה עומד לקרות, ועל ילד היומולדת,

ועל עוד נושאים מחיי הגן שהתגלו בכל פעם מחדש , צצים ועולים מתוך הפתקים של הגננת.

המידע האחר על מה שמתרחש בגן היה נעוץ בנעצים על לוח המודעות בגן. בדפים היה כלול מידע על הנושאים הנלמדים בגן.

לא היה מקובל אז להעביר דפים אלה לכל אחד מההורים, ולא תמיד הספקתי לקרוא את הדברים. אבל החיים היו הרבה יותר קלים:

 הגננת לימדה את השירים שהכרנו, את הסיפורים שהכרנו, החגיגות השתנו אך במעט.

חיינו היום שונים מאוד מהחיים שחיינו רק לפני עשרים או שלושים שנים, למרות שעבר מאז רק דור אחד. מבנה המשפחה עבר תמורות, יחסי הורים וילדים השתנו מאוד,

יחסי הורים וגננות עברו תהפוכות רבות, בקיצור: במובנים רבים, חיינו השתנו מן הקצה אל הקצה.

אחת המהפכות המשמעותיות ביותר שעברו על העולם בחמש עשרה השנים האחרונות היא מהפכת האינטרנט.

מה שהחל לפני עשרים שנה כרשת צבאית ואקדמית מוגבלת ביותר בשימוש הפך למרקם חברתי עצום,

 כמעט ליצור חי שמסייע לנו בכל תחומי החיים במתן מידע אינסופי, בתקשורת מיידית במהירות האור עם החצי השני של העולם,

ביצירת קהילות חברתיות ובסיפוק אין ספור תכנים וצרכים – כמעט כל מה שעולה בדעתנו ניתן לעשות היום דרך האינטרנט.

מהפכת האינטרנט חדרה באיטיות  גם לעולם הגנים. לראשונה התוודעתי לנושא של אתר להורים לפני כ-5 שנים דרך  גננת של גן פרטי שפתחה אתר כזה.

היא פנתה אלי וביקשה להשתמש במאמרים מתוך "אתר הגיל הרך" שאותם תעלה לאתר שלה.

הופתעתי מאוד. לא עלה בדעתי שהפתק שלנו, זה ששירת נאמנה את הגננות של בניי,

 יהפוך לאתר עם כל המידע שהורים עשויים להתעניין בו: סדר יום, תפריט, חזון הגן והגישה החינוכית העומדת בבסיסו,

פרטים על הגננת ועל הצוות, צילומים של הגן והציוד, מאמרים ברמה אקדמית וסקירות קצרות וממצות,

 ואפילו (או במיוחד) תמונות וצילומי וידאו של ההתרחשויות בגן, עשרים וארבע שעות ביממה. גם כשהגן פתוח וגם כשהגן שלנו סגור. 

האינטרנט  משרת לא רק את ההורים, אלא גם את הגננת, שיכולה כעת לא להסתפק בפתק הישן והטוב

 אלא לצרף מידע חיוני על גבי האתר שלה: גם בקשות ותזכורות, גם מידע חיוני ומענה לשאלות ובעיקר להפוך את הגן שלה לגן "ירוק" יותר.

מעיון באתרים רבים של גני ילדים ברשת, אני מגלה שעד לאחרונה לא הייתה לגננת אופציה אמיתית

לבנות אתר שמהווה מסגרת תקשורתית דו כיוונית עם ההורים ( ישנם הרבה אתרים תדמיתיים אך לא באמת אתר שיכול להוות רשת חברתית לגן).

גננות לא ממהרות לנצל עדיין את האופציה המופלאה של פורום משותף להורים ולצוות, וכנראה שעידן הפתקים טרם פג לגמרי,

אך אנחנו חיים כאמור בעולם שמשתנה במהירות, ותובע היענות מיידית מצד כולנו לצרכים משתנים ולשירותים חדשים.

סביר להניח, שהפתקים המתוקים עם הציורים שציירה הגננת של בניי עברו מן העולם  אני זוכרת אותם בחיבה.

אני מקוה שהנופך של הפתק הזה הקטן (לא יותר מרבע עמוד רגיל) לא יפוג, גם כשאנו הופכים לאורייני מחשב.

אני יודעת שהרצון של כל מי שעובדת עם הורים הוא להיות בתקשורת יעילה, בונה, מקדמת.

כל שנה  נפגשת כל אחת מאיתנו עם קבוצה חדשה של הורים , חלקם הורים לילד ראשון,

 המתלבטים בשאלות שהן אכן הרות גורל, עבורם, עבור ילדיהם ועבורנו כחברה.והמשימה היא שלנו, להעביר ערכים, תפיסות עולם, דרכי עבודה

 ואת הרצון שלנו לשתף איתם פעולה בתהליך המשותף שלנו.

אני מזמינה אותך להכנס לאתר www.infogan.co.il  

ולבחון מה פירוש להיות בתקשורת כזו. וגם להכנס לבלוג שלי בתוך האתר שלהם.

מחכה לתגובות שלכן, כאן, באתר.

בשבוע שעבר קיימתי סדנה נוספת של  "להיות גננת חברתית".

אחד הדברים המהנים והמעשירים בסדנה כזו הם הסיפורים שמספרות הגננות על עבודתן בגן, בתחום החברתי.

ואני רוצה לשתף אותך בסיפור אחד קצר. ואשמח מאוד לשמוע את תגובתך.

כשדברנו על כך שהגננת היא המודל ליחסים חברתיים עבור הילדים, הביאו הגננות מגוון של דוגמאות לדרך בה הן מתנהגות בגן, כך שילדים יראו וילמדו מה פירושם של יחסים חברתיים יעילים.

אחת הגננות, ורד, סיפרה על מצב שלכאורה הוא פשוט לחלוטין כרגיל ותראו כמה גדולה יש בו.

הילדים בגן שלה, כשהם יושבים למפגש בוקר, יושבים די בצפיפות, ולכן אם מישהו מהם רוצה לשבת בסיכול רגליים, כלומר רגל על רגל, הדבר מפריע לחברים, וורד מעירה על כך ומסבירה מדוע כה חשוב לשמור על יחסי חברות טובים להתחשב במרחב ובנוחות של ילדים אחרים.

יום אחד היא שמה לב, שבמהלך המפגש היא עצמה יושבת בסיכול רגליים.

מאותו יום הפסיקה ורד לשבת בסיכול רגליים.

פעמים רבות, אנו כמבוגרים, מרשים לעצמנו התנהגויות ואמירות שאיננו מאפשרים לילדים, ויוצאים מתוך הנחה שלנו מותר לעשות דברים שהילדים צריכים להמנע מהם.

אחת הדוגמאות הטובות היא השימוש שלנו כמבוגרים ב"שקרים לבנים",   בעוד שאנחנו מקפידים מאוד עם ילדים בעת שהם "מעגלים פינות". 1המוטיבציה של ילדים לעיגול פינות דומה מאוד לזו שלנו כמבוגרים בעת שאנחנו מעדיפים לשקר שקר לבן.

אני בטוחה שישנן עוד דוגמאות רבות לאירועים כאלה, קטנים ככל שיהיו, שמעמידים אותנו בפני הצורך לבדוק את המתאם שבין האמירות שלנו להתנהגויות שלנו.

את מוזמנת להגיב באתר.

  התודעה שלנו היא מתעתעת. רואה דברים שמתאימים לנו ברגע מסוים, ולא רואה אותם כשאין לנו עניין בהם.

 זוכרת כשהיית בהריון, במיוחד הראשון, איך לפתע פתאום, כל הרחוב היה מלא בנשים הרות? איך כולן/ם סביבך דיברו על הריון וכולם עסקו בבדיקות הריון – כדאי או לא, ופתאום כולן ילדו ומדברות על תינוקות.

 גם אני כך. בעשור האחרון  כשתשומת ליבי ממוקדת בנושא היחסים החברתיים בגיל הרך כל מה שקורה סביבי מעלה בי הרהורים על התחום החברתי.

 למשל, ספרי ילדים שבעבר גיליתי בהם תכנים שונים, במיוחד מהתחום הרגשי האינדיבידואלי, פתאום מתגלים לי כספר שהתוכן החברתי שבהם הוא העיקר.

השבוע ישבתי לצפות (כן! ככה זה) עם נכדי בסרט המצויר שמוליקיפוד שלא קראתי כבר שנים ופתאום גיליתי את כל התהליכים החברתיים של יצירת קשר. את הסיפור על הילד הבודד והעצוב שחבריו משחקים בחוץ והוא אינו יכול להצטרף אליהם, ופתאום מתגלה לו חבר, לא החבר האופטימלי, קצת אחר, קצת שונה, וגם הוא בודד

ואני מנסה לתהחבר אליו, והוא דווקא שמח, כי גם הוא כאמור בודד, אבל הדברים לא מתנהלים באופן חלק, כי שמוליקיפוד קצת ביישן, קצת חששן, קצת חרד, וגם לא פשוט להתחיל חברות. ושמולי קיפוד משתבלל ונעלם, ואני מבין לליבו, אמפטי לגמרי, לא התכוונתי להפחיד אותך..

  אבל בעצם התכוונתי לכתוב לך על חג החנוכה ואורותיו.

לקראת החג קראתי על המשמעויות הרבות של החג: על המשמעות הדתית, על הדלקת הנרות הראשונה במקדש, על נס פך השמן, על המשמעויות הלאומיות (הנצחון על היוונים –  מעטים על רבים)  ואחרר כך המשמעות הציונית של החג וגם על משמעויות כלליות יותר: חגי אש והדלקת אורות נהוגה בתרבויות רבות בעולם ומטרתם לגרש את החושך כשהלילות ארוכים מאוד. 

ואני רוצה כאן להתייחס לאספקט אחד שלא הודגש דיו.

 בילדות למדנו על  המחלוקת שבין בית הלל לבית שמאי בנושא איך מדליקים נרות חנוכה. האם להדליק תחילה נר אחד ולהגדיל את מספר הנרות, בבחינת מאור קטן לאור גדול, או להיפך להדליק את כל הנרות בחנוכיה ובכל ערב לחסר אחד. לשמחתי בית הלל גבר.

מספיק אור של נר אחד קטן כדי להפוך חושך לאור. לכל אחד מאיתנו יש חשיבות ותרומה שבלעדיה החנוכיה- הכלל איננו שלם, אבל כשכולנו משתפים פעולה ותומכים זה באורו של זה בסופו של החג בוערים תשעה נרות באור בוהק וחזק ובאמת מאירים את החושך. חג חנוכה שמח.

 **************

******************

הנה המסר השביעי בסדרת המסרים החינמיים. אני מקווה שששת המסרים שקיבלת עד עתה, עוררו בך מחשבות, הסתכלויות וגם רגשות שונים.

במסר הקודם הצעתי לך לבנות חזון לגן חברתי. אני יודעת שכתיבת חזון אינה משימה קלה לביצוע. היא דורשת חשיבה

 אני מנויה על אתר השולח כל יום מסר אופטימי לחיים. אחד המסרים שקיבלתי לאחרונה אומר:

"חזון ללא פעולה הוא בקושי חלום. פעולה ללא חזון רק מעבירה את הזמן. חזון עם פעולה יכולים לשנות את העולם".

 לכן, אני רוצה להציע לך היום פעולה אחת שעשויה להיות צעד ראשון בדרך למימוש החזון החברתי והיא הצגת החזון בפני ההורים באסיפה הראשונה של שנת הלימודים.

 אסיפת ההורים הראשונה היא מרכיב חשוב מאוד ביחסינו עם ההורים. לעיתים קרובות זו הפעם היחידה או כמעט היחידה במהלך השנה שבה אנו יכולות להעביר מסרים חינוכיים באופן מורכב, מתוכנן, בנוי ומושקע.

 ברוב המקרים, המסרים שאנו מעבירות באסיפת ההורים הראשונה עוסקים בתכני הלימוד, בחוקי הגן ובסידורים שונים, שחשיבותם רבה, אך אינם כוללים את כל המרכיבים המעניינים, או אף מדאיגים, את ההורים.

 מניסיוני בעבודה עם הורים אני נתקלת רבות במצוקה של הורים בבואם להתמודד עם הקשיים החברתיים של ילדיהם בגן. לעיתים הם חוששים שלא רק הם חסרי אונים אלא שגם הגננת מתקשה להתמודד עם מצבים חברתיים אלה בגן.

מצד שני, נקודה שעולה רבות בשיחותי עם גננות, הוא התחושה שלהן שקיים שוני בתפיסת העולם החברתית בינן לבין חלק מההורים.

 אסיפת ההורים היא הזדמנות ראשונה להצהיר על הדגש הרב שיקבל המרכיב החברתי בגנך ולהעביר מסרים ערכיים ויישומיים אשר עשויים להקל את פתיחת השנה מבחינות רבות.

 הנה כמה נקודות שעשויות לעזור בהצגת הנושא:

•  צייני את החשיבות שאנו כמבוגרים מייחסים ליכולות החברתיות במהלך הילדות והבגרות כאחד

• צייני את החשיבות שהילדים עצמם מייחסים ליחסיהם החברתיים:(כמה הם משקיעים בניסיונות למצוא חברים, לשחק עם חברים במהלך היום, להיות מקובלים, למצוא חברים למשחק אחרי הצהרים ועוד)

• צייני את תפיסת העולם הערכית שלך בכללותה, מה את מחשיבה כחשוב בגידול ילדים וחינוכם, אילו ילדים אנו רוצים לגדל

• הציגי את תפיסת העולם הערכית שלך בהתייחס למערכות היחסים החברתיות בגן. הציגי את הערכים שלאורם את רוצה לחנך את הילדים בגן. נושא שעסקנו בו במסר השני

• אילו פעולות את מתכננת להפעיל מיד בתחילת השנה כדי להשרות בגן אוירה שתדגיש את חשיבות הנושא החברתי

• אילו פעולות את מתכוונת ליזום במהלך השנה כדי להקנות לילדים מיומנויות חברתיות יעילות

• כיצד את מתכוונת לפתור דילמות חברתיות כמו חרם בגן, קליקות, תוקפנות פיזית ומילולית וכו' שיתעוררו במהלך השנה

• כיצד את מצפה שההורים ישתפו איתך פעולה בנושא הזה, כיצד יכולה להיווצר בינך לבין ההורים שפה משותפת

• אילו פעולות את מתכוונת ליזום כדי לעסוק בנושא הרגשי, ובמיוחד בנושא של וויסות רגשי

• כיצד את מציעה להורים לקדם את יחסי החברות של ילדם, מתי להתערב, מתי להניח, אילו מסרים להעביר לילדים

•  בודאי יעלו מקרים רבים ודוגמאות רבות מחיי הילדים שניתן יהיה לשתף בהם את ההורים

 אלו רק מספר נקודות ראשונות. אני בטוחה שיש עוד מרכיבים רבים שניתן לשתף בהם את ההורים. היכולת שלך להפוך את השיחה לבעלת משמעות עבור ההורים (זה בודאי יהיה נושא שהם לא רגילים לעסוק בו באסיפת הורים ראשונה) תלויה כמובן במידה שבה את חשה שהנושא קרוב לליבך ושאת יכולה לדון בו בנוחות.

זהו. סיימנו להפעם.  אני יודעת שהמסר של היום הוא טורד מנוחה אמיתי.

אשמח לקבל תגובות כאן בהמשך הפוסט ואגיב לכולן.

כשחיפשתי לפני  שנה מונח שיגדיר במדויק את המטרות שלי בעבודה עם גננות בתחום ההתפתחות החברתית בגיל הרך, המונח היחיד שהרגשתי איתו בנוח היה: "להיות גננת חברתית".

אני חושבת שהוא פשוט ולעניין.

אבל ברור לי שמונח פשוט אינו מגדיר בהכרח משימה פשוטה או קלה. "להיות גננת חברתית" דורש מאיתנו בראש וראשונה לעשות שינוי בתפיסת העולם שלנו. ואחד הצעדים הראשונים בתהליך זה הוא לבחון  חברות ותרבויות שונות דרך ההבנה של ההבדל בין קולקטיביזם לבין אינדיבידואליזם.

לאחרונה, קיבלתי קישור (ותודה לעמי סלנט ממכון מופ"ת) למאמר שמעלה שאלות מהותיות בדיוק בנושא זה ומזמין אותנו לבדוק מחדש את התפיסות שלנו:

 האומנם חברות שבטיות מסורתיות מלוכדות יותר מחברות עירוניות מודרניות? למה יש בתוכנו מנגנון ביולוגי שדוחף אותנו לשתף פעולה? ומה לוחץ יותר מבית משותף ישראלי? שיחה עם האנתרופולוג ד"ר דני רבינוביץ  

"בשנים האחרונות מדברים הרבה על בדידות ועל ניכור עירוני, על מציאות צרכנית קרה ועל היחלשות הדבק החברתי המלכד, התרופפות התא המשפחתי, התפרקות הקיבוצים ותחושת ה"ביחד" שנעלמת מהעולם הזה. יותר ויותר אנשים קמים ועושים שינוי בחיים לטובת קיום קהילתי חמים יותר…"   

  קישור למאמר בעיתון "מסע אחר"  

אני מקוה שתפיקו תועלת מקריאת המאמר ואני מבטיחה שהפעם אענה בתוך האתר על תגובות הקוראים/ות.  קריאה מהנה. 

וכרגיל, אתן מוזמנות להרשם למסרים החברתיים כאן באתר ילדטוב.קום

ולהעביר לחברות מייל זה כדי שגם הן תוכלנה להרשם

]]> http://www.yeledtov.com/2010/08/%d7%94%d7%90%d7%9d-%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%96%d7%9d-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%9b%d7%96%d7%94-%d7%a8%d7%a2%d7%99%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%95%d7%a6%d7%9c%d7%97/feed/ 2 http://www.yeledtov.com/2010/07/%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a7%d7%91%d7%9c-%d7%95%d7%9c%d7%aa%d7%aa-%e2%80%93-%d7%9b%d7%9c-%d7%9b%d7%9a-%d7%a7%d7%9c-%d7%95%d7%9b%d7%9c/ http://www.yeledtov.com/2010/07/%d7%94%d7%aa%d7%a4%d7%aa%d7%97%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%a7%d7%91%d7%9c-%d7%95%d7%9c%d7%aa%d7%aa-%e2%80%93-%d7%9b%d7%9c-%d7%9b%d7%9a-%d7%a7%d7%9c-%d7%95%d7%9b%d7%9c/#comments Thu, 29 Jul 2010 06:03:23 +0000 ‫עדה בקר‬ http://www.yeledtov.com/?p=217

האחיות בטיפות חלב בארץ נוהגות לערוך מבחן קצר לתינוקות החל  מגיל 10 חודשים.   המבחן קרוי "מבחן דנבר" והוא משמש כמבחן זיהוי של קשיים ראשוניים בגיל הרך. 

המבחן בוחן מה מסוגלים לעשות תינוק או תינוקת בגיל 10 ח' ואלה כמובן דברים פשוטים מאוד (וכמו שכולנו יודעים בגיל הרך הכל נראה פשוט והוא כל כך מורכב, עובד לפי לוח זמנים מתוכנת ומדהים). למשל לדפוק עם קוביה על השולחן, למחוא כפיים, ליצור קשר עין מחויך, להרים צימוק בתפיסת פינצטה  ולהשחיל אותו לתוך בקבוק עם פיה לא גדולה,שמחזיקה הבוחנת.

 זהו מבחן חביב שהילדים נהנים ממנו מאוד.  במיוחד, כיון שכל ביצוע מוצלח זוכה להתפעלות של האם ושל הבוחנת שהיא כאמור אחות טיפת חלב.

 אחת הפעולות שהתינוק בן עשרת החודשים מתבקש לעשות היא עוד יותר פשוטה

הבוחנת מציעה לו אביזר קטן למשל קוביה או טבעת קטנה וכו'

הפעוט מושיט את ידו לוקח את החפץ ומשחק בו. זמן קצר לאחר מכן מבקשת הבוחנת: "תן לי בבקשה את הטבעת" ועל הפעוט, אם הוא מתפתח כהלכה להושיט את ידו ולתת לבוחנת חזרה את הטבעת.

 זהו. זה הכל. עברת את המבחן, חבוב/ה.

 מה עומד מאחורי בדיקה פשוטה זו?  בגיל 10 ח' אנחנו מצפים מבן האנוש הייחודי הזה, שהוא כולו תוצר של התכנית הגנטית האולטימטיבית של בני אנוש, לדעת שהחיים זה לתת ולקבל, לתת ולקבל, לתת ולקבל.

 ואת זה הוא רק היה צריך לשכלל ב-10 החודשים הראשונים עם אמא, עם אבא, עם אחאים, לתת ולקבל לתת ולקבל, ואז פוחת הצורך ב"לקחת".

 אבל אם התוכנה הזו של לתת ולקבל או לקבל ולתת לא פותחה כהלכה הפעוט ימאן להחזיר לבוחנת את הטבעת שנתנה לו- "מה ששלי, שלי".

ועקב כך מה שהוא ימשיך לשכלל זה את תכונת ה"לקחת".

 על פניו, נראה ש- "לקבל ולתת"  מהווה מודל התנהגות קל לרכישה. אבל אם נבחן את הדברים לעומקם נראה ש"לקחת" או "לדרוש" הם מרכיבים יותר בסיסיים בהתפתחותו של התינוק.

 התינוק/ת נולד/ת כשהוא כולו דחפים: תני לי, עשי לי, קחי אותי, האכילי אותי, השכיבי אותי, נחמי אותי, כל אחת מהפעולות האלה הן פעולות של לקיחה, של דרישה, ודרישה לפעולה מיידית. עכשיו!

 ביטוי כזה של הדחפים הראשוניים נחוץ מאוד להשרדותו של התינוק. מחקרים מראים שתינוקות עדינים, שקטים, שאינם באים בדרישות כאלה מקבלים פחות תשומת לב מהעולם.

 אולם כדי שתינוק יוכל להיות במשא ומתן יעיל עם הסביבה החברתית שלו עליו ללמוד שבמקרים רבים לקבל ולתת הן אסטרטגיות התמודדות הרבה יותר יעילות.

 ולכן, מה שאנחנו רוצים שתינוק ילמד, ממש כמעט מהרגע הראשון, הוא לדחות סיפוקים. בתחילה  לשניה, ואחר כך, לשתי שניות ולבסוף בגיל שנה אולי אפילו חמש דקות.

ומדוע זה חשוב? כי העולם אינו עומד לשירותו של אף אחד. כולנו יכולים לנהל חיים יעילים רק אם נדע לדחות סיפוקים. ובעיקר להתבונן, לראות את הצרכים של האחר, להבין אותם ולגבש עמדה אישית פנימית שמאפשרת לנו להתגבר על הצורך הראשוני הבסיסי הזה "לקחת", וכך לבנות מערך של הדדיות עם האחרים סביבנו.

 האם זה קל עבור התינוק? בתחילה בודאי שלא, ולכן חשוב שהתהליך יתרחש לאיטו, ולבסוף בגיל 10 חודשים התינוק יידע לדחות את  הסיפוק שמוצע לו על מגש של כסף (הטבעת אצלו – להחזיק עוד שניה בטבעת) ויתן לבודקת.

 פעוט שלא רכש את המרכיבים האלה עשוי להתקשות מאוד לבנות אינטראקציות יעילות ומתגמלות עם העמיתים, בני גילו, במסגרות החינוכיות.

וכמובן חשוב להקנות מרכיבים אלה לילדים בעיתוי הנכון, כי ככל שעובר הזמן, והם גדלים  ויוצאים מטווח  הגיל "הרך", קשה להם יותר לרכוש אותם.

 ———————-אירועים קרובים———————-

24/8    הסדנה "להיות גננת חברתית"  -  לפרטים  לחצי כאן

הרשמה ל-9 מסרים חינמיים לגננות באתר  ילדטוב.קום

בקרי באתר שלי  עדהבקר.קום

השבוע קיימתי את הסדנה הראשונה לגננות "להיות גננת חברתית" (קישור להרשמה לסדנה הבאה). במהלך הסדנה למדנו וצפינו במגוון גדול של התנהגויות חברתיות בין ילדים וביכולת של הגננת ליזום וללוות תהליכים חברתיים אלה.

אחת השאלות שעלתה לעיתים קרובות בסדנה היתה: "באילו כלים יכולה הגננת ליישם את כל הידע הרב הזה בחיי היום יום של הגן?" וראינו שכדי לעשות זאת יש צורך בשני מרכיבים שלצורך העניין אכנה אותם: "מרכיב גדול" ו-"מרכיב קטן"

המרכיב הגדול הוא בניית חזון, הגדרת מטרות, הגדרת תפיסות הגננת הגדרת ערכי הגננת, בניית מערכת יחסים עם ההורים ועוד

אבל כל הזמן צץ ועלה הצורך במרכיב ה"קטן". כמה קטן? קטן כמו מילה אחת, לפעמים שתיים, ולעיתים ממש משפט שלם….

והנה הדוגמא שעלתה בדעתי. דוגמא פשוטה לגמרי.

כל הילדים בכל הגנים משחקים במשחקי לוטו, חלקם משחקים (תלוי בגיל) בהדרכת הגננת/ הסייעת או כשאחד הילדים, בדרך כלל יותר מיומן, לוקח על עצמו להיות מנהל המשחק או שהוא ממונה על ידי הגננת.

משחק הלוטו מכוון לפתח תפיסה חזותית, שפה, אוצר מילים ומושגים ועוד.  הילד צריך לזהות (מרכיב קוגניטיבי) את התמונה בכרטיס אותו מציג מנהל המשחק (או הגננת(  ולזהות את התמונה התואמת בלוח  שלפניו  ולדעת לשים את הכרטיס (מרכיב מוטורי) כך שיכסה את התמונה הנכונה וכך עד לכיסוי כל התמונות בלוח. למשחק יש גם מטרות התנהגותיות, כמו שילדים יקשיבו  בתשומת לב למנהל המשחק. עליו לחכות בעת שילד אחר מצליח במשחק וגם להתמודד עם רגשות התסכול כשהלוח שלו אינו מתמלא במהירות שבה מתמלאים הלוחות של הילדים האחרים.

כל ילד המסיים את כיסוי הלוח שלו בתמונות קופץ בשמחה ובצהלה, מרגיש שניצח וחש תחושת עליונות מסוימת על אלה שעדיין לא סיימו. לעיתים יש פרס למסיים הראשון, למשל, שבח מילולי מצד הגננת. כל אלה מקדמים את מוטיב התחרותיות של משחק הלוטו.

עכשיו בואו נהפוך את המשחק למשחק של שיתוף פעולה בלבד. הגישה של הגננת תהיה  "המנצח במשחק זה הוא: הקבוצה  כולה. הקבוצה תנצח כשהלוחות של כל הילדים יהיו מלאים".

והנה המשפט הקטן שציינתי בתחילת הפוסט: "ילדים, המטרה של המשחק הזה היא  שתלמדו לשתף פעולה אחד עם השני". הגננת יכולה להוסיף משפט כמו: "חשוב לסייע לאחרים".

ומה על המרכיב הקוגניטיבי והמרכיב המוטורי? שאלה טובה.  גם כאשר הילדים ישתפו פעולה לא ייגרע מקומם של המרכיבים האלה. אבל בינתיים כל ילד יחווה תחושה של השגיות מתמשכת, תחושה ששאר הילדים נמצאים שם עבורו.

וכשאנו רואות שהילדים המשחקים בלוטו משתפים פעולה החיזוק שתתן הגננת הוא לכלל הקבוצה: "נהדר, אתם משתפים פעולה נפלא, כל הכבוד לקבוצה".

 וכמובן שזו רק דוגמא אחת להרבה מאוד משחקים אחרים בגן.

בעשור האחרון, מסיבות הקשורות לגישות שהאקדמיה מקדמת אותן בנחרצות רבה, הפכה הכרת האותיות והמספרים למשימה כביכול החשובה ביותר עבור ילדים בשנות הגן.
כמה אנחנו משקיעות בהכרה, בכתיבה ובלימוד שמן של האותיות
והאמת, זו משימה מיותרת למדי לפני גיל 5 (גן חובה) וגם אז אין צורך להשקיע בה אנרגיה רבה מידי.

לעומת זאת, מה שילד זקוק לו כדי להצליח בבית הספר הוא אוצר מילים. כן, פשוט מילים. מילים כמו אל תירא, למיין, לכדרר, להסתגל, אבוקה, ועוד ועוד.

כמה מילים לדעתכן צריך לדעת ילד לפני הכנסו לכיתה א'?
2,000 ?      יותר
4,000 ?      נסו שוב
5,000 …     יותר

ובכן, מחקרים רבים מראים שהמשימה האמיתית העומדת בפני ילדים לפני הגיעם לכיתה א' היא לדעת 15.000 מילים!
לא , לא טעיתי, האפסים במקומם – חמש עשרה אלף מילים.!  (*)

ולא לחינם הדבר נקרא "אוצר מילים".

האוצר הזה משרת את הילד בהבנת הנקרא.
כי בכיתה א' יותר מאשר לקרוא את המילים – חשוב שהילד יבין את המילים, יבין מה הוא קורא, ואם אינו מבין את המילים, איך יבין את המסופר?

טוב, אתם שואלים, 15,000 מילים (חמש עשרה אלף מילים) – איך ניתן ללמד את הילדים כל כך הרבה מילים?
והתשובה היא …בכיף.. ממש בלי מאמץ… רק עם מודעות
כי הילדים  בגילאים האלה הם"

תקשורתיים, מבינים, נהנים, קולטים את הידע , את הרגשות, המחשבות, הדמיון, את המורשת שכל כך הכרחית כדי להיות בן תרבות אמיתי.

הנה כמה מהפעילויות אשר מסייעות לילדים בקליטת מילים ומשפטים:

* מקריאים להם סיפורים ומבקשים מהם לספר לנו מה שמעו

*  מסבירים מילים חשובות בסיפור, מגלגלים אותן על הלשון

* מדקלמים איתם שירים, נהנים מהחרוזים

* מספרים להם על דברים שקרו לנו

* מבקשים מהם שיספרו על דברים שהתרחשו בבית, שראו, ששמעו, שלמדו, שחוו

* משיימים (לתת שם) את הדברים סביבנו

* מדברים על מה הם ואנחנו חושבים, מרגישים, מדמיינים, מצפים

* נותנים תשומת לב וכבוד למילים

*  ממליצים להורים על ספרים מעניינים, מלהיבים, עם כבוד לשפה

* חוגגים עם כל ספר חדש המגיע לגן

* נהנים מהאיורים ומדברים גם עליהם

* וכל אלה הם רק מעט מזעיר

ואיך כל זה קשור לנושא שלנו: להיות גננת חברתית? לגדל ילדים חברתיים בגן?

פשוט מאוד. למדו אותם מלים של תקשורת, של אינטראקציה,  של יחסים, של איך מדברים עם חברים ועוד

תגובות, גם חיוביות,  יתקבלו בברכה, כאן בבלוג למטה.

(*)  תשאלו את ד"ר אניטה רום, קלינאית תקשורת

www.yeledtov.com

"ילד טוב???" שואל אותי כל מי ששומע שזה השם שבחרתי לאתר החדש שלי לגננות, שעוסק בעולמם החברתי של ילדים בגיל הרך. מאיפוא לקחת את הרעיון לשם כזה?
למה לדעתכם השם הזה מפתיע כל כך? האם השואלים מתכוונים שבימינו "ילד טוב" זה בטח איזה חנון, אחד שלא יודע להחזיר כשמרביצים לו, שתמיד סוחבים לו את הצעצוע או דוחפים אותו מהנדנדה.
האם זו גם ההגדרה שלכם ל"ילד טוב"?
אני רוצה להציג בפניכם את ההגדרה שלי ל"ילד טוב" והיא, כצפוי, שונה לגמרי.

כשחשבתי על שם לאתר ייחסתי לכך חשיבות רבה, כי כל תחום בחיינו קשור לאופן שבו אנחנו משתמשים במושגים. המושגים שלנו קובעים את הדרך בה אנחנו חושבים על דברים ואת המסרים שאנחנו מעבירים לילדינו.
אז כן, אני רוצה שנגדל ילדים טובים. ומה זה ילד טוב בעיני? ( ושימו לב, ירדו המרכאות)
ילד טוב הוא ילד
• בעל בטחון עצמי
• בעל יכולת להביע את עצמו
• בטוח ביכולותיו ובתבונתו
• יודע מה הוא רוצה
• מה הצרכים שלו והרגשות שלו
ויחד עם זאת,
• הוא ער לחברה שסביבו
• בעל יכולת להיות אמפטי לילדים אחרים
• יודע להתחשב בילדים אחרים ובאנשים אחרים
• אינו זקוק לתוקפנות כדי להשיג את מטרותיו
• יודע שקשר יעיל ומקדם עם עמיתים הוא מרכיב חשוב שקובע את היכולת שלו להיות חבר טוב, שותף טוב לחיים

כל מי שצופה בקבוצות של ילדים בגנים רואה את הילדים הטובים האלה, וחלקם הגדול הופכים למנהיגים: הם פעילים, יש להם רעיונות מעניינים לפעילויות משותפות, הם יצירתיים, הם במצב רוח טוב, יש להם שפה עשירה והם מביעים את עצמם בקלות.
גם בעולם המבוגרים, פעמים רבות אנחנו מוצאים את עצמנו לוקחים בחשבון גם את האחר, מבינים שלא כולנו דומים, שכולנו זקוקים לאהבה וחמלה – ורוב הפעמים אנחנו רווים נחת מעצמנו- יודעים שעשינו את הדבר הנכון, שטוב שלא נכנסנו לאיזה עימות מיותר. כי בסיומו של העימות כשנדמה לנו שאחד "הפסיד" והשני "ניצח" , אם נסתכל באמת על התוצאה נבין שיש פה בעצם שני מפסידים. באינטראקציות בין אנשים יש רק שתי אפשרויות– או שני מפסידים או שני מנצחים.
כן אז כאלה ילדים כדאי לגדל- ילדים טובים!

ואם זו תהיה המטרה שלנו וכגננות נרצה ליצור בגן אוירה של חברותא של תמיכה הדדית, של יחסי חברות, של משחק מעניין ומתגמל, שלא כל היום נצטרך לטפל באירועי תוקפנות, נוכל ליצור מצבים שבהם יש רק מנצחים.
באתר החדש הזה, המיועד לגננות ולכל מי שעובד עם ילדים צעירים עד כניסתם לבית הספר אני מתכוונת לעשות שלושה דברים:
ראשית, לשתף אתכן בכל הידע הרב, הקיים בתחום ההתפתחות החברתית בגיל הרך ושלא הצלחתי להכניס אותו לספר שלי (שגם כך עבר את רף 500 העמודים). הכנסו למדור המאמרים כאן באתר ובו תמצאו מקבץ של מאמרים העוסקים בתחום החברתי.

שנית, לשתף אתכן בחשיבה משותפת בתחום החברתי. לשמוע את  דעתכן, להתווכח, לשוחח, ולראות מה אתן חושבות איך אתן פועלות, מה הערכים שמנווטים את העבודה היומיומית שלכן? בסיום כל פוסט באתר יש מערכת לכתיבת תגובות, אל תהססו.
ושלישית, להציע לכן כלים שיעזרו לכן לקדם את הנושא החברתי. בימים הקרובים אזמין אתכן להרשם לקבלת 9 טיפים. תודה ולהתראות, עדה