מתי לאחרונה שלחת פתק כתוב להורי הילדים?
המהירות שבה חידושים נכנסים לחיינו היא מדהימה. מי היה מאמין שרובנו לא נוכל ללא האינטרנט? שהפייסבוק יהפוך תוך שנתיים למרכיב כה רב עוצמה באספקטים שונים של חיינו החברתיים?
אנחנו ממשיכים כביכול להתנהל בדפוסים קודמים אך מסביב מתרחשת מהפכה שקטה.
בחודשים האחרונים הסכמתי להצעה של אתר חדש שעוסק בגני ילדים (*), לכתוב עבורם מידי פעם פוסטים לגננות.
ותוך כדי הכרות עם מה שהאתר מציע ומחשבה על המרכיבים האלה בחיי עלה במוחי זכרון רחוק ואני רוצה לשתף אותך בו.
לפני שנים, כשבני בן ה-3 היה חוזר מהגן, אחת השאלות הראשונות שהייתי ממהרת לשאול הייתה: "יש פתק"?
ועם הזמן זה כבר הפך לריטואל כשהיה מכריז בגאוה: אמא, יש פתק".
באותן שנים היו הילדים הולכים לגן (עד הצהרים)עם תיק קטן, בדרך כלל רקום ובו ארוחת הבוקר.
כמה שעות השקעתי ברקימת שמו על התיק, ואם הייתי ממש משקיעה הייתי גם מצליחה לרקום פרח או שניים.
התיק המופלא אכסן בתוכו לעיתים קרובות פתק מהגננת, בכתב ידה: "מחר נמרוד יהיה אבא של שבת, אנא שלחו.."
או "בעוד יומיים נחגוג יום הולדת ל… נא להביא…" או "בשבוע הבא נערוך את חגיגת הפורים.."
הייתי קוראת באזניו את הפתק בחגיגיות, וזו הייתה הזדמנות לדבר על מה עומד לקרות, ועל ילד היומולדת,
ועל עוד נושאים מחיי הגן שהתגלו בכל פעם מחדש , צצים ועולים מתוך הפתקים של הגננת.
המידע האחר על מה שמתרחש בגן היה נעוץ בנעצים על לוח המודעות בגן. בדפים היה כלול מידע על הנושאים הנלמדים בגן.
לא היה מקובל אז להעביר דפים אלה לכל אחד מההורים, ולא תמיד הספקתי לקרוא את הדברים. אבל החיים היו הרבה יותר קלים:
הגננת לימדה את השירים שהכרנו, את הסיפורים שהכרנו, החגיגות השתנו אך במעט.
חיינו היום שונים מאוד מהחיים שחיינו רק לפני עשרים או שלושים שנים, למרות שעבר מאז רק דור אחד. מבנה המשפחה עבר תמורות, יחסי הורים וילדים השתנו מאוד,
יחסי הורים וגננות עברו תהפוכות רבות, בקיצור: במובנים רבים, חיינו השתנו מן הקצה אל הקצה.
אחת המהפכות המשמעותיות ביותר שעברו על העולם בחמש עשרה השנים האחרונות היא מהפכת האינטרנט.
מה שהחל לפני עשרים שנה כרשת צבאית ואקדמית מוגבלת ביותר בשימוש הפך למרקם חברתי עצום,
כמעט ליצור חי שמסייע לנו בכל תחומי החיים במתן מידע אינסופי, בתקשורת מיידית במהירות האור עם החצי השני של העולם,
ביצירת קהילות חברתיות ובסיפוק אין ספור תכנים וצרכים – כמעט כל מה שעולה בדעתנו ניתן לעשות היום דרך האינטרנט.
מהפכת האינטרנט חדרה באיטיות גם לעולם הגנים. לראשונה התוודעתי לנושא של אתר להורים לפני כ-5 שנים דרך גננת של גן פרטי שפתחה אתר כזה.
היא פנתה אלי וביקשה להשתמש במאמרים מתוך "אתר הגיל הרך" שאותם תעלה לאתר שלה.
הופתעתי מאוד. לא עלה בדעתי שהפתק שלנו, זה ששירת נאמנה את הגננות של בניי,
יהפוך לאתר עם כל המידע שהורים עשויים להתעניין בו: סדר יום, תפריט, חזון הגן והגישה החינוכית העומדת בבסיסו,
פרטים על הגננת ועל הצוות, צילומים של הגן והציוד, מאמרים ברמה אקדמית וסקירות קצרות וממצות,
ואפילו (או במיוחד) תמונות וצילומי וידאו של ההתרחשויות בגן, עשרים וארבע שעות ביממה. גם כשהגן פתוח וגם כשהגן שלנו סגור.
האינטרנט משרת לא רק את ההורים, אלא גם את הגננת, שיכולה כעת לא להסתפק בפתק הישן והטוב
אלא לצרף מידע חיוני על גבי האתר שלה: גם בקשות ותזכורות, גם מידע חיוני ומענה לשאלות ובעיקר להפוך את הגן שלה לגן "ירוק" יותר.
מעיון באתרים רבים של גני ילדים ברשת, אני מגלה שעד לאחרונה לא הייתה לגננת אופציה אמיתית
לבנות אתר שמהווה מסגרת תקשורתית דו כיוונית עם ההורים ( ישנם הרבה אתרים תדמיתיים אך לא באמת אתר שיכול להוות רשת חברתית לגן).
גננות לא ממהרות לנצל עדיין את האופציה המופלאה של פורום משותף להורים ולצוות, וכנראה שעידן הפתקים טרם פג לגמרי,
אך אנחנו חיים כאמור בעולם שמשתנה במהירות, ותובע היענות מיידית מצד כולנו לצרכים משתנים ולשירותים חדשים.
סביר להניח, שהפתקים המתוקים עם הציורים שציירה הגננת של בניי עברו מן העולם אני זוכרת אותם בחיבה.
אני מקוה שהנופך של הפתק הזה הקטן (לא יותר מרבע עמוד רגיל) לא יפוג, גם כשאנו הופכים לאורייני מחשב.
אני יודעת שהרצון של כל מי שעובדת עם הורים הוא להיות בתקשורת יעילה, בונה, מקדמת.
כל שנה נפגשת כל אחת מאיתנו עם קבוצה חדשה של הורים , חלקם הורים לילד ראשון,
המתלבטים בשאלות שהן אכן הרות גורל, עבורם, עבור ילדיהם ועבורנו כחברה.והמשימה היא שלנו, להעביר ערכים, תפיסות עולם, דרכי עבודה
ואת הרצון שלנו לשתף איתם פעולה בתהליך המשותף שלנו.
אני מזמינה אותך להכנס לאתר www.infogan.co.il
ולבחון מה פירוש להיות בתקשורת כזו. וגם להכנס לבלוג שלי בתוך האתר שלהם.
מחכה לתגובות שלכן, כאן, באתר.
24 במאי, 2011 בשעה 11:22 am
הי. לא הצלחתי להכנס לאתר ה"אינפוגן" עפ"י הלינק שכתבתם
אשמח לדעת מה הלינק הנכון
תודה, שירז
24 במאי, 2011 בשעה 11:36 am
עידן הפתקים ממש לא תם, כי למרות הפייסבוק וההתקדמות אי אפשר להניח שכל ההורים מחוברים לזה…
מצד שני, הקשב של ההורים לנושאי הגן הוא כ"כ מועט היום (כולם עסוקים נורא) כך שאי אפשר להניח שאם תלית משהו בכניסה לגן – מישהו ישים לב.
בגנים של ילדי כל הודעה "מופצת" בשלושה ערוצים: אימיייל להורים, תלייה בלוח המודעות של הגן ופתק אישי.
ולמרות זאת לא כל ההורים שמים לב…
24 במאי, 2011 בשעה 11:42 am
gמאמר מקסים. חייכתי שקראתי את המאמר בפעם השניה, כל כך נכון, כל כך אמיתי. אין ספק שאין להתעלם מעידן ההאינטרנט, והכל מתקדם ומתפתח כל כך מהר והאינטרנט אכן נכנס לאט לאט גם לגנים וגננות עושות בכך שימוש רב. אני כגננת משתמשת באופן יומיומי באינטרנט כדרך תקשורת עם ההורים. העברת מידע , שליחת תמונות ואף קטעי וידאו, תזכורות, התייעצות, בקשות התנדבויות ועוד. אין משפחה כיום (לפחות באיזור בו אני מלמדת) שאין לה מחשב וקל יותר להורים לעיין לקרוא ולהתעדכן דרך המיילים. לעיתים אני משתפת את הילדים בהודעות ששלחתי להורים או שדברים שחשובים שישאלו בבית ובאופן טבעי יש ילדים ששואלים- "אבל אני אשכח אולי תרשמי לי בפתק" ואז אני מבקשת שיאמרו להורים לקרוא את הדואר במחשב. אין ספק שקל יותר עבור גננת לשלוח מיילים להורים על כל נושא אך הפתק הקטן ההוא ייחודי עבור הילד. וזה משהו שהבחנתי בתגובות הילדים כשאני מחלקת "פתק" פעם בשבוע. הפתק היחידי אותו אני שולחת הוא תעודת הצטיינות חברתית בו כתוב להורים אות הוקרה והערכה לילד שלהם על הצטיינות חברתית בגן על יכולת לעבוד בשת"פ, להקשיב להיות סובלני ועוד. ההרגשה שהילד מקבל את ה"הפתק", התעודה, הדף הלבן הקטן מעוררת בו רגשות חיובים- התרגשות שמחה גאווה. פתק לבן קטן שראוי לתלות על המקרר לעיני כולם.
אלה הפתקים שאני כגננת לא אוותר עליהם גם בעידן האינטרנט. ויתר הדברים הטכניים והתאורטיים באמצעות האינטרנט.
גגם כאמא שכאני מקבלת מיילים מהמורה של בני על תכנים עדכונים מחמאות על בני וכל אינפורמציה אחרת זה מעודד , זה חשוב לא צריך לדאוג אם הפתק אבד או נרטב ואין אפשרות להבין את הכתוב.
להתהפוכות משמעותיות וצריך לנצל ולהפיק את המיטב. ובאמת שאיפה שלי היא ללמוד יותר ולדעת איך להקים אתר לגן-אין ספק שזה הצעד הבא שלי.
תתודה על המאמר
24 במאי, 2011 בשעה 4:38 pm
שלום עדה.
אנחנו הרבה זמן מכירות
והמאמרים שלך עוברים להורים , לגננות ולתלמידות.
אצל ההורים שלנו בגן…יש אנטרנט רק לחלק מאוווד קטן
אז אני כותבת [ במחשב כמובן] פתקים מיני מינים
ותמיד תמיד בחרוזים
עם מעט הומור שיעלה חיוך על הפנים
ויקדם אי אילו ענינים [ תשלומי הורים , הבאת גרוטאות ]
אני מעטרת במדבקה ולב מלא אהבה
וההורים?….כבר מחכים לפתק הבא.
24 במאי, 2011 בשעה 5:54 pm
עדה שלום, אצלנו בגן יש מידע שמועבר דרך המחשב, עדכונים שונים, הודעות כלליות אבל, את הדברים שאני קוראת להם חשובים אנו נותנות פתק להורים כמו הודעה מה להביא ליום הולדת,ברכה להולדת אח או אחות, מה להביא למדורת ל"ג בעומר ועוד פתקים מיוחדים לימים מיוחדים. והילדים שומרים על הפתק מכל משמר יש להם אחריות וזה עושה להם טוב. לכן אני טוענת שאם אפשר לחסוך בנייר נחסוך, אבל יש ארועים שהפתק חשוב. בברכה פנינה נבון
24 במאי, 2011 בשעה 7:26 pm
אין כמו פתק כתוב בכתב ידה של הגננת. אינני מתכתבת עם ההורים במייל. אלא מדווחת ומספרת הכל בכתב יד עם חיוך והמון אהבה. פתק ניתן לשמור לעד…
24 במאי, 2011 בשעה 8:43 pm
שלום לכל המגיבות, משום-מה אין אפשרות לשלוח תגובה לכל מסר בנפרד. כמובן אברר מחר כיצד פותרים את הבעיה ואענה לכל אחת.
אבל בינתיים, תודה לכל המגיבות, מרגש לקרוא שאתן עדיין שולחות פתקים ושעוד לא נס ליחם.
לכל מי שביקשה שוב את כתובת האתר העוסק בהקמת אתרים לגנים:
http://www.infogan.co.il
בהצלחה, עדה
25 במאי, 2011 בשעה 2:40 pm
שלום עדה, אינטרנט זה טוב ויפה, אך אינני סומכת על כך שכל ההורים קוראים בזמן את המיילים, אם בכלל.
בכל זמן שמשתנה הנושא האקטואלי שבו אנו עוסקים בגן(בערך אחת לשבועיים)אני שולחת להורים דף קשר ובו מפרטת על הנושא הנלמד, מה עושים, אם יוצאים לטיול, חגיגות וכו'… בנוסף אם יש הודעות ו/או בקשות ספציפיות אני שולחת פתק לכל הורה וכן נוהגת אף לתזכר בע"פ. ישנם הורים קבועים שלצערי לא תמיד קוראים את הפתקים או לא מקבלים אותם כי האחות אוספת את הילד, לאותם הורים אני נוהגת לשלוח גם מסרון יום קודם לארוע/לבקשה שצריך לבצע..
25 במאי, 2011 בשעה 6:30 pm
עדה
שלום לך , אודה לך כול יום בבוקר אני מרגישה שאת שומעת אותי. את לא תאמיני כמה עזרו לי המאמרים והאתר וכמה הצלחתי בזכותך לשנות את עצמי לגננת חברתית ומבריקה אודה שוב ואשמח למוד עוד ועוד
25 במאי, 2011 בשעה 7:27 pm
תודה לרבקה על החרוזים המקסימים, כרגיל.
כבר מזמן לא כתבת לנו לבייביבלוג. עדה
25 במאי, 2011 בשעה 7:32 pm
תודה. כיף לקרוא. כמו שאתן כותבות סוג המידע העולה באתר הוא אחר מאשר זה הנשלח בפתק, ויש לו חשיבות משלו.
אני בטוחה שרוב ההורים יודעים להעריך את המגע האישי, במיוחד כשמדובר בצל"ש, או בהודעה חשובה. בזמנו הערכתי מאוד את הפתקים, והיום עוד יותר. עדה
25 במאי, 2011 בשעה 7:33 pm
רנדה, תודה רבה. מאוד מרגש.עדה
28 במאי, 2011 בשעה 1:50 pm
ברצוני לשתף אותך שהפתק המסורתי עדיין קיים בגנינו ומה גדולה שמחתו של ילד לקבל את הפתק המיוחל של מלך או מלכת שבת
28 במאי, 2011 בשעה 5:43 pm
שלום לך עדה
אני מאוד שמחה לשמוע ממך חידושים אבל אני עובדת במעון של גילאים 2-3 שנים אנו צוות הבנות לא עובדות בכלל עם מחשב כי אנו לא מספיק חזקות בזה לכן אצלנו המעון מתנהל בהעברת חומר עם זה נושאים או חגים או באופן כללי על לוח הורים בכניסה לגן וגם שולחים פתקים באופן אישי כדי שנהיה בטוחות שאכן זה הגיע להורים ולצערנו תמיד יש הורים שלא מספיק מתענינים ויודעים
בברכה אורנה אבידור
30 במאי, 2011 בשעה 7:00 am
עדה יקרה שלום,
מאוד נהניתי לקרוא את מאמרך בנושא "הפתק מהגננת".
אכן אנו נמצאים בעידן של "מהפכה אלקטרונית" רבת עוצמה המשפיעה על כולנו, לא רק בתחום המקצוע אלא על העולם כולו.
דווקא בשל מהפכה זו עלינו להקפיד, לעניות דעתי, על קשר בלתי אמצעי (כלומר ללא אמצעי תיווך דוגמת המחשב…) ולחפש כל דרך לתקשורת ישירה.
נדמה לי כי אין תחליף לשפת הגוף וזו אינה מועברת באמצעות האינטרנט.
ברור כי עלינו להתקדם ולנצל כל אמצעי משוכלל המזדמן לנו, אך לא במקום התקשורת הישירה אלא בנוסף לה.
תודה על החשיפה לתחומים הרבים אליהם את מפנה אותנו ויישר כוח.
מברכת ומודה,
מרב מורציאנו – מורה בקורסים להכשרת מחנכות מטפלות בגיל הרך.
30 במאי, 2011 בשעה 1:18 pm
שלהבת, אורנה ומירב,נהדר לגלות כאן בתגובות שכל כך רבות מכן ממשיכות לשלוח פתקים אישיים. הפתק הישן והטוב עדיין עובד ומשפיע.
3 ביוני, 2011 בשעה 6:20 am
עדה שלום
המאמר שלך מאוד מעניין ומפנה אותנו לעולם הטכנולוגי ושילובו בחינוך אך אני לא אוותר על התקשורת הכתובה כי לפי דעתי האינטרנט הןא תקשורת יבשה אבל ניתן לשלבה בחלק מהדברים והילד נהנה לקבל פתק הביתה אני כל נושא שולחת מכתב להורים מפורט עם שירים, מושגים וכו' וגם בחודש שיש בו הרבה פעילויות והרצאות אני שולחת לוח זמנים מפורט להורים כדי שיתארגנו מההתחלה ועוד משהו מאוד יפה ומעניין וגם ירוק אני הכנתי לוח שנה שלם ובו פירטתי כל יום מה הנושא הנלמד ואם יש מפגש הורים או מפגש צוות או עם הוועד וגם המסיבות והכל תוכנן מתחילת השנה הודפס לכל ההורים וכך יש להם לוח שנה צבעוני אסטתי ומכיל מידע חשוב עבור הגן זה אכן הרבה עבודה בתחילת השנה לגננת אך גם הוא יישומי
3 ביוני, 2011 בשעה 11:34 am
שלום סוהיר, תודה. אני אוהבת מאוד את התכניות השנתיות. זה גם נותן לנו פרספקטיבה על השנה כולה, ומה העבודה (הרבה והמתוכננת שאנחנו עושות) וגם מסייע להורים לראות זאת , ובעיקר להתכונן.ביום -יום העמוס של ההורים יש חשיבות רבה לתכנון ויידוע מראש.בהצלחה.
9 ביוני, 2011 בשעה 5:25 pm
שלום עדה,
היה נחמד לקרא את ה"פתק" הזה
אשמח שתפני אותי למאמרים המתמקדים במהי גננת חברתית, ואלו דגשים יש לתת את הדעת בעבודה עם פעוטות מגיל שנתיים עד שלש.
תודה רבה ויישר כח
מלכשיר.
28 ביוני, 2011 בשעה 4:13 pm
שלום לעדה וגם לכולן,
אני שולחת מייל שבועי להורים, נוסף על מה שנתלה בלוח ההורים. במייל אני מפרטת מה נעשה בכל יום בגן, משלבת תיאור יותר מפורט בנוגע למפגש אחד ותיאור ותמונות מזמן המשחק החופשי. את הפירוט של המפגש והזמן החופשי אני מצרפת בדף נפרד כקובץ במייל. וכן, במייל, אני מציינת במה נעסוק בשבוע לאחר מכן.
כנ"ל בקשות וכדומה אני שולחת במייל. אצלי בגן אין הורה שאין לו מחשב/לא מחובר למחשב בבית/בעבודה.
ההורים מאוד מרוצים מכך, והילדים גם כן. הילדים מבקשים שאשלח תמונה שצילמתי להורים במייל. לעיתים אני מצלמת עבודה עדינה של הילד שצריך להחזירה למקום כדי שיוכל להראות להורה כשיבוא. הילדים עצמם מבקשים זאת כעת.
יש הורים שמספרים לי שהם יושבים ביחד עם הילדים בסוף השבוע, נזכרים במה שהתרחש בתוך הגן ביחד, מעלים חוויות, משתפים, מתבוננים בתמונות.
אחת האמהות אף אמרה לי שזו מזכרת נפלאה עבורם ועבור הילדה גם לעתיד.
אגב, כתבת שהיום יש שירים חדשים שחלק מההורים לא מכירים, אז לפעמים אני מצרפת את אחד השירים
אני מאוד מחוברת לסוג תקשורת כזה. ומבחינתי הוא אינו סותר את ההתעסקות בכתיבה כתקשורת טובה ויעילה. יחד עם זאת בהחלט לקחתי לתשומת ליבי את ההארה על חשיבותם של פתקים כתובים מבחינת העצמת הילדים וכהדגמה של עוד דרך להתקשרות כתובה ועוד מוטיבציה בעצם ללמוד לכתוב.
28 ביוני, 2011 בשעה 5:15 pm
שלום שירה,
איזה יופי. זו הסתכלות אחרת על הנושא ואספקט שלא חשבתי עליו כך: שיתוף הילדים בנעשה באתר: הסתכלות והזכרות משותפת באירועי השבוע וגם מזכרת לעתיד. למדתי משהו חשוב.
תודה. עדה