כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן
התודעה שלנו היא מתעתעת. רואה דברים שמתאימים לנו ברגע מסוים, ולא רואה אותם כשאין לנו עניין בהם.
זוכרת כשהיית בהריון, במיוחד הראשון, איך לפתע פתאום, כל הרחוב היה מלא בנשים הרות? איך כולן/ם סביבך דיברו על הריון וכולם עסקו בבדיקות הריון – כדאי או לא, ופתאום כולן ילדו ומדברות על תינוקות.
גם אני כך. בעשור האחרון כשתשומת ליבי ממוקדת בנושא היחסים החברתיים בגיל הרך כל מה שקורה סביבי מעלה בי הרהורים על התחום החברתי.
למשל, ספרי ילדים שבעבר גיליתי בהם תכנים שונים, במיוחד מהתחום הרגשי האינדיבידואלי, פתאום מתגלים לי כספר שהתוכן החברתי שבהם הוא העיקר.
השבוע ישבתי לצפות (כן! ככה זה) עם נכדי בסרט המצויר שמוליקיפוד שלא קראתי כבר שנים ופתאום גיליתי את כל התהליכים החברתיים של יצירת קשר. את הסיפור על הילד הבודד והעצוב שחבריו משחקים בחוץ והוא אינו יכול להצטרף אליהם, ופתאום מתגלה לו חבר, לא החבר האופטימלי, קצת אחר, קצת שונה, וגם הוא בודד
ואני מנסה לתהחבר אליו, והוא דווקא שמח, כי גם הוא כאמור בודד, אבל הדברים לא מתנהלים באופן חלק, כי שמוליקיפוד קצת ביישן, קצת חששן, קצת חרד, וגם לא פשוט להתחיל חברות. ושמולי קיפוד משתבלל ונעלם, ואני מבין לליבו, אמפטי לגמרי, לא התכוונתי להפחיד אותך..
אבל בעצם התכוונתי לכתוב לך על חג החנוכה ואורותיו.
לקראת החג קראתי על המשמעויות הרבות של החג: על המשמעות הדתית, על הדלקת הנרות הראשונה במקדש, על נס פך השמן, על המשמעויות הלאומיות (הנצחון על היוונים – מעטים על רבים) ואחרר כך המשמעות הציונית של החג וגם על משמעויות כלליות יותר: חגי אש והדלקת אורות נהוגה בתרבויות רבות בעולם ומטרתם לגרש את החושך כשהלילות ארוכים מאוד.
ואני רוצה כאן להתייחס לאספקט אחד שלא הודגש דיו.
בילדות למדנו על המחלוקת שבין בית הלל לבית שמאי בנושא איך מדליקים נרות חנוכה. האם להדליק תחילה נר אחד ולהגדיל את מספר הנרות, בבחינת מאור קטן לאור גדול, או להיפך להדליק את כל הנרות בחנוכיה ובכל ערב לחסר אחד. לשמחתי בית הלל גבר.
מספיק אור של נר אחד קטן כדי להפוך חושך לאור. לכל אחד מאיתנו יש חשיבות ותרומה שבלעדיה החנוכיה- הכלל איננו שלם, אבל כשכולנו משתפים פעולה ותומכים זה באורו של זה בסופו של החג בוערים תשעה נרות באור בוהק וחזק ובאמת מאירים את החושך. חג חנוכה שמח.
**************
******************
30 בדצמבר, 2010 בשעה 11:22 am
אני מאד נהנית מהאתר שלך הוא פשוט מקסים.
האם אפשר לפרסם דברים שלך כמובן בציון שמך לגננות והורים?
אם אפשר נא לא לשלוח מייל בשבת כאדם דתי זה בעיה בשבילי.
תודה
רונית
30 בדצמבר, 2010 בשעה 3:57 pm
שלום רונית. תודה.
אני מאוד שמחה כשחומר שאני כותבת מגיע להורים ואם הם גם ייכנסו להרשם למסרים החינמיים באתר
http://www.SocialKid.co.il
בכלל יהיה מצוין.
ולגבי משלוח מייל בשבת. המיילים שאני שולחת, במיוחד סדרת המסרים, נשלחים במערכת אוטומטית, רב מסר.
כל טוב, עדה