כמה אותיות מכירים ילדי גן?
בעשור האחרון, מסיבות הקשורות לגישות שהאקדמיה מקדמת אותן בנחרצות רבה, הפכה הכרת האותיות והמספרים למשימה כביכול החשובה ביותר עבור ילדים בשנות הגן.
כמה אנחנו משקיעות בהכרה, בכתיבה ובלימוד שמן של האותיות
והאמת, זו משימה מיותרת למדי לפני גיל 5 (גן חובה) וגם אז אין צורך להשקיע בה אנרגיה רבה מידי.
לעומת זאת, מה שילד זקוק לו כדי להצליח בבית הספר הוא אוצר מילים. כן, פשוט מילים. מילים כמו אל תירא, למיין, לכדרר, להסתגל, אבוקה, ועוד ועוד.
כמה מילים לדעתכן צריך לדעת ילד לפני הכנסו לכיתה א'?
2,000 ? יותר
4,000 ? נסו שוב
5,000 … יותר
ובכן, מחקרים רבים מראים שהמשימה האמיתית העומדת בפני ילדים לפני הגיעם לכיתה א' היא לדעת 15.000 מילים!
לא , לא טעיתי, האפסים במקומם – חמש עשרה אלף מילים.! (*)
ולא לחינם הדבר נקרא "אוצר מילים".
האוצר הזה משרת את הילד בהבנת הנקרא.
כי בכיתה א' יותר מאשר לקרוא את המילים – חשוב שהילד יבין את המילים, יבין מה הוא קורא, ואם אינו מבין את המילים, איך יבין את המסופר?
טוב, אתם שואלים, 15,000 מילים (חמש עשרה אלף מילים) – איך ניתן ללמד את הילדים כל כך הרבה מילים?
והתשובה היא …בכיף.. ממש בלי מאמץ… רק עם מודעות
כי הילדים בגילאים האלה הם"
תקשורתיים, מבינים, נהנים, קולטים את הידע , את הרגשות, המחשבות, הדמיון, את המורשת שכל כך הכרחית כדי להיות בן תרבות אמיתי.
הנה כמה מהפעילויות אשר מסייעות לילדים בקליטת מילים ומשפטים:
* מקריאים להם סיפורים ומבקשים מהם לספר לנו מה שמעו
* מסבירים מילים חשובות בסיפור, מגלגלים אותן על הלשון
* מדקלמים איתם שירים, נהנים מהחרוזים
* מספרים להם על דברים שקרו לנו
* מבקשים מהם שיספרו על דברים שהתרחשו בבית, שראו, ששמעו, שלמדו, שחוו
* משיימים (לתת שם) את הדברים סביבנו
* מדברים על מה הם ואנחנו חושבים, מרגישים, מדמיינים, מצפים
* נותנים תשומת לב וכבוד למילים
* ממליצים להורים על ספרים מעניינים, מלהיבים, עם כבוד לשפה
* חוגגים עם כל ספר חדש המגיע לגן
* נהנים מהאיורים ומדברים גם עליהם
* וכל אלה הם רק מעט מזעיר
ואיך כל זה קשור לנושא שלנו: להיות גננת חברתית? לגדל ילדים חברתיים בגן?
פשוט מאוד. למדו אותם מלים של תקשורת, של אינטראקציה, של יחסים, של איך מדברים עם חברים ועוד
תגובות, גם חיוביות, יתקבלו בברכה, כאן בבלוג למטה.
(*) תשאלו את ד"ר אניטה רום, קלינאית תקשורת
17 ביוני, 2010 בשעה 3:03 pm
עדה שלום,
לא סתם אני מרגישה צורך להגיב. אני גננת כבר 26 שנים. בכל פעם שמגיעה תוכנית חדשה ונערך 'מבצע' ביעור התוכנית הישנה והכנסת החדשה בכל הכוח, אני מחייכת, וממשיכה בדרכי. כי גם אני , כמוך רואה דברים אחרת. בעיני הרבה יותר חשוב שילד ילמד לחשוב בחשיבה גמישה ורב כיוונית, העשרה שפתית באה הרבה לפני טכניקות וכד'. בגני, אם ילד יודע לפתור 'סודוקו' לבנות על פי דגמים, ולשחק במשחקי לוגיקה, הרי שאין לי ספק שהוא מוכן ללמידה הרבה יותר מילד שיודע את שמות האותיות אבל לא יכול לפתור בעיה קצת שונה המצריכה חשיבה . רותי
17 ביוני, 2010 בשעה 3:17 pm
שלום עדה וכולם,
מה שגם נראה לי חשוב להתייחס אליו, זוהי החשיבות של הליכה משותפת, של היידע ועולם הרגש. אני חוששת שהפער ההולך וגדל, שההתמקדות בהקניית הידע, ללא תשומת לב מספקת אם בכלל, לפן הרגשי של הילד, מרחיבה את מעגל האנשים השרויים במצוקות נפשיות.
תודה,
דינה.
17 ביוני, 2010 בשעה 6:06 pm
שלום עדה.
שמחתי מאוד לקרא את דברייך,שהיוו עוד חיזוק לעמדתי.
אני גננת קיבוצניקית כבר 22 שנים ומתעקשת למקד את תשומת הלב בגן לתקשורת חברית מוסרית,שיכלול הכלים להתמודדות רגשית=ביטוי,העשרה אין סופית של אוצר המילים באותן הדרכים אותן ציינת,המון המון טיולים במקום,חצר גרוטאות עשירה המספקת גירויים אדירים לאינטראקציות חברתיות,שיחות עשירות,כתיבת סיפורים שהילדים מספרים,משחקי קופסה מגוונים,משחקים המשכללים את המוטוריקה העדינה…
בתוך כל אלו,אני משחקת באותיות ומילים רלוונטיות,אליהן נחשפים הילדים,כל אחד ומצב בשלותו האורייני.אין לחץ ואין חובת למידה.מקסים לראות,איך במהלך השנה,מבשילים הילדים ונהנים להעתיק,לכתוב,מזהים ומתנסים.
שוב,כל אחד בזמנו.
מה שחשוב ביותר הוא שהדבר יעשה תוך הנאה וסיפוק.
ילד רגוע ומווסת-פנוי ללמידה.
17 ביוני, 2010 בשעה 6:34 pm
שלום רב לך עדה
דבר ראשון ברכות על האתר ותודה על המסרים המדהימים
ולעניינינו – סוף סוף אני פוגשת דעה התואמת את שלי.
ברוב שנות עבודתי כגננת, ולמרות שעבדתי בעיקר עם ילדים צעירים יותר, האמנתי שמה שחשוב הוא אוצר המילים של הילד ושפה עשירה ולא המרתון ללימוד זיהוי וכתיבת אותיות.
עד היום הייתי בקבוצת מיעוט קטנטנה. וכך גם נהגתי עם בני המסיים בימים אלו את הגן.
יתר על כן סיימתי בימים האחרונים לימודים לתואר שני בחינוך לגיל הרך וגם שם הדעה הרווחת הייתה כי "צריך" ללמד את הילדים להכיר, לזהות ולכתוב את האותיות טרם הגיעם לבית הספר.
קראתי בשקיקה את הפוסט ונדהמתי עד כמה האינטואיציה שלי עבדה. המשימה הבאה שלי היא להפיץ את הפוסט לכל שותפותיי ללימודים.
תודה
17 ביוני, 2010 בשעה 7:58 pm
עדה שלום ,
אני אמא לשני ילדים . אני מחנכת את ילדי ברוח ולדורף ,החינוך האנתרופוסופי . בני הבכור לצערי הספיק להיות שלוש שנים בגן הרגיל שנתיים מתוכם בחינוך העירוני ואת השנה האחרונה בגן הוא עושה בגן ולדורף .(בבית תמיד ההינו ברוח ולדורף) בגן הרגיל חווית הסיפור היא חוויה אינטלקטואלית ,חוויה של המון שאלות , ביאור מילים , הבנת הנקרא למרות שהגננות מנסות לעשות את זה קליל ומשחקי ,אבל בשורה התחתונה ילדים בגילאי הגן לא משחקים ככה (זה משחקים למבוגרים) התוצאה הילד לא זוכר את הסיפור מתעייף משתעמם וכו' בגן ולדורף משמיעים לילד את אותו סיפור במשך 3 שבועות יום יום באותה השעה . לאחר טקס קטן ללא שיחה שאחרי . גננת מנוסה כמו נורית ליבמן
מספרת את הסיפור בע"פ צמודה לכל מילה שבמעשייה . התוצאה ילד לקראת כתה א' יודע בע"פ את מיטב האחים גרים שיש להם השפעה מיטיבה על הנפש ומהדרך בה הוא עושה שימוש במילים ניכר גם שהוא מבין אותם וניתן גם בדרך המשחק שלו לראות את השפעת הסיפור וההבנה .
גננות ולדורף משתמשות על פי רוב בתירגומים של שמעון לוי ושלמה אבס ששפתם גבוהה .מדהים לראות ילדים בגילאים האלה מגני ולדורף מדקלמים את צאן סולין של לאה גולדברג ועוד . ואוי לה לגננת אם תתטעה במילה- הם כולם במקהלה יתקנו אותה … אבל זה לא חיקוי סתמי הוא מגלה הבנה עמוקה והשפעה מטיבה על הנפש . אשמח לקשר אותך לנורית ליבמן שתוכל להרחיב רבות בענין .
לסיכום : חשוב לקרוא לילד ספרים איכותיים ,בלי לבלבל להם את המוח עם שאלות וכדומה ,חשוב שהקראה תיהיה יום יומית . אם ההורה /גננת מספרים סיפורים שמזינים את הנפש ,אם חווית שמיעת הסיפור יש בה אוירה נעימה של קירבה ואהבה היא תשפיעה על הרצון לינוק עוד ועוד סיפורים ובדרך זו הענין יגדל וכמובן אוצר המילים וכו' אבל קודם כל אוירת של הביחד חום רוחניות …היא החשובה מכל כל השאר יזרום ללא מאמץ .
17 ביוני, 2010 בשעה 8:07 pm
שלום עדה!
מאוד נהנית מהאתר שלך. תודה!
עם זאת מספר הערות קטות – אם מדברים על ספרים שמכבדים את השפה אי אפשר במאמר כזה לכתוב "חמש עשרה אלף". יש לומר "חמישה עשר אלף". גם כאשר מדובר בנקבות. כי הספירה היא של האלפים, לא של המילים.
הערה שניה – לא "מקריאים" למרות שכולם (כמעט) אומרים כך. יש לומר "קוראים באזניהם". "מקריאים" משמעו כמו "מלבישים, מאכילים" וכו', כלומר, גורמים לאחר שיעשה דבר מסויים – יהיה לבוש, יאכל וכן הלאה.
תודה ומצפה להמשך.
18 ביוני, 2010 בשעה 9:15 am
כאמא ל2 ילדים מאד מענין אותי מה שאת כותבת:-)
את העסק שלי, אותיות, הקמתי בעקבות בקשתה של בתי ליבי, שהיתה בת 3.6 כשנכנסה לגן טרום טרום חובה שאלמד אותה לכתוב. היא הגיעה מוכנה מהגן הפרטי עם ידע מלא של כל האותיות (גם אם חלקן נכתבו בכתב ראי), והדבר הראשון שלימדתי אותה לכתוב היה את שמה, ליבי!
כמעצבת רציתי להפוך את כל הענין לחוויתי ולכן יצרתי כריות קטנות חמודות עם אותיות ותליתי לה מעל המיטה. otiot הוקם בעקבות זה כי אמהות התלהבו וגם החברות שלה רצו כאלה מעל המיטה:-). המעגל נסגר, אני מניחה, כשהתחלתי לעבוד עם מתנות לגני ילדים.
מה שמענין זה שזה לא בא בזמנו מצידי בכלל, ובאמת מתן, שהוא היום בן 4.3 לא מתענין באותיות ואני , וגם לא הגננת בגן הטרום טרום, לא לוחצים. למדתי שדברים מגיעים כשהוא/הם מוכני להם ועד גיל 5 אלוהים גדול:-)
אז תודה וממשיכה לקרוא בכיף,
לימיצ
18 ביוני, 2010 בשעה 10:53 am
שלום רב,
סוף סוף מאמר בנושא.
אני נתקל בכל כך הרבה גנים שעוסקים בלימוד רובוטי וטכני של האותיות…
ואני נתקל בכל כך הרבה הורים שמעריכים את הגן רק כי לומדים בו אותיות (ואני מדבר על ילדים בני שנה וחצי – שנתיים וחצי…)…
יש כל כך הרבה נושאים חשובים ונכונים (השפה המדוברת… השפה המדוברת!!!) שיש לעבוד עליהם…
תודה רבה לך עדה,
יישר כוח,
דן הגנן
18 ביוני, 2010 בשעה 12:03 pm
היום לצערנו אבדו המילים / כי אנשים פחות תקשורתיים
"תשלחי לי במייל ואני אסתכל"
רגשות ? תחושות? שיחות ? אילו מילים ממש לא נגישות.
היכן הזמנים שהלכנו לספריה והיתה שם חוויה עצומה
פגשנו חברים אמיתים ופגשנו חברים סיפורים וספרים
אני בגני נשארת בדעתי ללמד כמו בשנות ה60 70
ולא אכפת לי מה אתם חושבים
אך……….היו זמנים
18 ביוני, 2010 בשעה 1:05 pm
בשנים האחרונות ישנו מרדף מטורף של ההורים במטרה שהילד יקרא בטרם יעלה לכיתה א'. מתוך תפיסה שגויה שהדבר ייתן לו "פור" ויקדם אותו(טעות, טעות).
לצערי, כמורה לח"מ וכאם, אני מגלה כשלים בנושא לימוד השפה והתקשורת כבר בגיל הרך. הבעיה האמיתית מתחילה בעת שילדינו בגנון (ויהיו יפים מושקעים ומטופחים וחמימים ככל שיהיו) – המטפלות בעיקר "מטפלות" דהיינו מחליפות, מאכילות.. העיברית שלהן לא בדיוק ציחה, בגיל הרך אין צורך בגננת והחינוך הלשוני שלהם בגן בכי רע. בימינו, כשההורים עובדים מסביב לשעון כשהם חוזרים הביתה, אין להם זמן לשיחות נפש או סיפור לפני שינה עם הילד. קל הרבה יותר להכניס דיסק למחשב, ולקבל מעט שקט בבית.
היכן יעשירו את אוצר המילים שלהם?!
כשהקטנה שלנו היתה בת שנתיים היא אמרה למטפלת שיש לה שעון אנלוגי. בתגובה המטפלת שאלה אותה "'מזה?". היה ברור שהם לא הכתובת לאוצר המילים.
18 ביוני, 2010 בשעה 3:55 pm
שלום עדה
מאוד התרשמתי מהבלוג שלך,
אני מנסה להעביר מסר זה כבר לא מעט זמן, להורים, לאנשי מקצוע העובדים איתי ובכלל. ה"דרישה להגיע מוכנים לכיתה א'" גרמה לנו לשכוח את גיל הילדים ואת המשחק החוויתי ואנחנו במרדף של הכנה לכיתה א' גם בגן טרום חובה.
אני סיימתי זה עתה תואר שני, המחקר שלי הוא בדיוק על כך "השימוש בטקסט כאמצעי להעשרת שפתו של הילד" כל זאת חקרתי על ידי דקלומים והעשרת שפה בשיריה של
דתיה בן דור בספר "ככה זה בעברית". לצערי הרב הופתעתי לגלות עד כמה דלה השפה של ילדי ואני אכן מקווה כי תרמתי לקבוצת המחקר שלי לא מעט מילים והעשרתי את שפתם.
מירב
18 ביוני, 2010 בשעה 4:19 pm
שלום עדה!
שמחתי לקרא המאמר החשוב על תוכן הלימוד בבגן. כפסיכולוגית חינוכית מתייעצים אתי ההרבה הורים לגבי המוכנות של ילדיהם לכיתה א' ואני רואה מגוון רחב לגבי על מה שמים האת הדגש. אני מסתכלת על המוכנויות ללמידה – ההתשתית שעליו יבוסס הלמידה, אספקטים של מוכנות התפתחותית נוירולוגית שכוללת אאספקטים של קואורדינציה, תיאום דו-צדדי ((שהוא השיתוף פעולה בין שני צידי המוח), ידיעת כיווניות, מושגי יסוד,ועוד. ההתפתחות הרגשית והחברתית הן גורמים חשובים באותה מידה. יש כל כך הרבה להקנות לילדים הרכים ווחשוב שתהיה פרספקטיבה נכונה.
בהצלחה בהמשך, כל טוב,
שרה סילבר, פסיכולוגית חינוכית מוסמכת, ררעננה http://www.israelpsychology.com
7710354-09
19 ביוני, 2010 בשעה 8:05 am
לעדה שלום רב,
חותמת בכאב על כל מילה שנאמרה. אני מורה בח"מ ורואה ילדים מיואשים כבר בגן. כמו שכבר נאמר, ההבשלה היא אינדיווידואלית ויש ילדים שיש להם קשיים וזקוקים להוראה מיוחדת, מדורגת. אי אפשר להפריז בחשיבות השפה, התקשורת, ידע העולם, הבשלות הרגשית והתפיסתית -
להמשך ההתפתחות.
הלוואי וקולך יישמע,
נאוה מחול
19 ביוני, 2010 בשעה 3:37 pm
שלום לקוראים:
ד"ר עדה בקר טוענת כי האקדמיה "מקדמת בנחרצות רבה" השקעה בהוראה בגן של ידע אותיות, וזו לדעתה "משימה מיותרת למדי לפני גיל 5 וגם אז אין צורך להשקיע בה אנרגיה רבה". במקום זאת היא מציעה לקדם את השימוש בשפה בדרכים שונות, כולל בקריאת ספרים לילדים.
מן הדברים משתמע כי עלינו להחליט מה יותר חשוב – ידע אותיות או שפה ותקשורת. היות ושפה ותקשורת חשובים פי כמה, חבל להשקיע זמן בהכרת אותיות.
שפה ותקשורת – in! ידע אותיות – out!
לדעתי, אפשר ללמד גם ידע אותיות וגם להעשיר מכוונות לספר, שפה ותקשורת. האחד לא מוציא את השני. להיפך! הכרת הכתב מקרבת את הילד לספר וללשון הכתובה, ולהיפך. פרופסור טרימן,חוקרת ידועת שם בעולם, סבורה כי לימוד שיום אותיות מפעיל אותם מנגנוני למידה כמו לימוד מילים חדשות – למשל שמות בעלי חיים. אז ללמוד שמות חיות – כן; ללמוד שמות אותיות – לא?
וועדת לוין שחיברה עבור משרד החינוך את תכנית הלימודים לגני ילדים בארץ "תשתית לקראת רכישת קריאה וכתיבה" המליצה לטפח אוריינות ושפה במובן הרחב ביותר. אני מחזיקה את התכנית בידי. ומה אני רואה?
התכנית מקדישה לידע אותיות שני עמודים (עמ' 18-19) ולכל התחום של מיומנויות אלפביתיות כולל תמיכה במודעות פונולוגית (כגון חריזה) ובכתיבת מילים 17 עמודים (15-32).
התכנית מתייחסת לטיפוח הכשירות הלשונית לאורך 23 עמודים (33-56), לטיפוח הספר (כולל ספרית השאלה), 11 עמודים נוספים (57-68), ולטיפוח תקשורת וכישורי שיח עוד 4 עמודים (68-71). כלומר, הנושאים שקשורים לשפה ותקשורת נפרשים על פני 38 עמודים בתכנית. האם אפשר לטעון כי האקדמיה הזניחה את טיפוח התחום הלשוני ומעדיפה בנחרצות ידע אותיות?
במחקר שנעשה עכשיו בארץ על הטמעת תכנית הלימודים הזו, נאספו נתונים ראשוניים. מן החומר עולה שגננות רבות מעידות שבעקבות התכנית גבר העיסוק בכל התחומים – במיומנויות (שכולל אותיות) ולא פחות בתחום הידע הלשוני, מכוונות לספר וכישורי שיח. כדאי להקשיב לגננות: הן עוסקות בכל התחומים הללו של אוריינות ושפה, וגם מחוות דעה שהעיסוק הזה חשוב בעיניהן.
האם לימוד ידע אותיות חשוב יותר משפה ותקשורת? ברור שלא! מעולם לא טענתי זאת ולא שמעתי את חברי באקדמיה טוענים זאת. העשרת שפה היא משימה חשובה מאין כמותה שנמשכת לאורך כל חיי האדם. האם מכאן נובע שלא כדאי ללמד אותיות? מה הקשר? לימוד אותיות הוא משימה שנשלמת באמצע כיתה א' עבור מרבית ילדי ישראל. אבל כדאי גם כדאי לעסוק בזה בגן כי ילד שמתקשה בתחום הזה או שנכנס לבית הספר ללא הידע הבסיסי הזה משום שהמשפחה והגננת שלו חושבים כי "זה משעמם" עלול להיתקל בקושי ברכישת קרוא וכתוב. ילד שלא מכיר אותיות לא יכול ללמוד לקרוא גם אם שפתו עשירה.
מסקנתי – גם וגם! זו אגב מסקנתן של גננות רבות שרואיינו במחקר.
פרופסור איריס לוין
20 ביוני, 2010 בשעה 7:03 am
היי ד"ר עדה,
אני אמא לילדים בגן ובבית הספר ורוצה לומר שבכל פעם שאני קוראת את המאמרים שלך אני ממש נהנת ומנתבת את הדרך
אנחנו רשומים בספריה ופעם בשבועיים אנחנו שם והחוויה נעימה בכל פעם מחדש
תודה.
יישר כוח וכיף לדעת שיש אנשים טובים באמצע הדרך :=)
20 ביוני, 2010 בשעה 7:06 am
כמה נכון כמה צודק,
אני גננת מזה 27 שנים וכל שנה מחדש אני מסבירה להורים עד כמה אוצר מילים ודרך ארץ ונימוסים חשובים מלימוד כתיבה אותיות או חשבון. איזה כייף שחושבים כמוך!!!
21 ביוני, 2010 בשעה 5:07 am
היי,
יש את הרצוי ויש את דרישות משרד החינוך, קרי תוכנית לגני חובה (החל משנת 2008)
על פיה בסיום גן החובה הילדים צריכים להכיר את האותיות, הסימן הגרפומוטורי והצליל. צליל פותח וסוגר.
(בחשבון – מספר וכמות עד 10, ספירה עד 20)
ואותנו הגננות זה מחייב, אני מנסה לעשות את זה הכי בכייף שאפשר .. אבל עדיין לעשות זאת. כי חייבים.
21 ביוני, 2010 בשעה 7:09 pm
עדה בקר שלום רב.
אני קראתי בעיון רב את מה שכתבת. אני עו"ס בהסבה לחינוך בגיל הרך. אני מסכימה עם כל מילה. אני חושבת שכל מי שהגיבה לפניי מרגישה את הצורך העצום להשאיר את גן הילדים גן ילדים. התמורות בחברה שלנו מחלחלות לכל אספקט. בגן הילדים, אני חווה בהתנסות, שילדים היום זקוקים להכוונה ממש בנוגע לספרים. לדעתי יש לחזור אחורה… לכאורה בזמן ולהעצים את מוקד פינת הספר בגן. לא בכל הגנים ניתנת חשיבות לספר. אני עדיין מאמינה כי דוגמא אישית חזקה יותר מכל אמירה. אני בהתנסות לא מוותרת על הקראת סיפורים, סיפורים בעל-פה, גם אם יש רעש בקבוצה. לאט לאט זה יחלחל. אני קוראת ספרים ולא דיגיטליים במחשב. כולי תקווה שבעתיד יהיה איזון בין הקידמה לנושן…לצערי ספרים זה נושן…
היום יותר מפעם. תקני אותי… אם אני טועה…
לא סתם אנחנו מכונים גם עם הספר… השאלה היא עד מתי זה ישמר…
24 ביוני, 2010 בשעה 8:16 am
עדה שלום,
בימים אלה שמים דגש רב מידיי על הקניית ידע פורמלי והקניית מיומניות של קריאה, כתיבה, חשבון וכו' בעוד שהידע התאורטי מצביע על כך שלמידה הטובה ביותר היא באמצעות תהליך חוויתי. קראתי את המאמר ואת התגובות ואני מסכימה שלימוד אותיות בשלב כה מוקדם אינו תורם והינו מכני אך אולי בשלב מאוחר יותר גילאי 4-5 ניתן לשלב את הלימוד המכני עם פעיליות המשלבות לימוד חוויתי ומהנה תוך כדי הבנה.
אין ספק כי ילדים הם ספוג וצמאים לידע אך הדרך הנכונה לקבלת הידע היא בהחלט דרך חוויות מהנות אשר ישאירו חותם בהמשך הדרך וכמובן הבנה.
26 ביוני, 2010 בשעה 10:29 am
טוב שהנושא החשוב זוכה לדיון- תודה על כך.
למה להציג את הדברים כרגיל כ"מלחמה"? חשובה ההעשרה הלשונית והדגשים על תקשורת , וידע אותיות אינו סותר זאת, הוא משתלב בהן מצויין, מעודד קשר בין ייצוג חזותי וייצוג צלילי ויכול להיות קרקע נפלאה להעשרה שפתית ולשונית. יתכן שבפועל – גננות מסויימות מאמצות לא את הראיה הרחבה אלא את הפן הקונקרטי של ההמלצות ומלמדות באופן טכני את שמות האותיות. אני מקווה שלא רבות הגננות מהסוג הזה.
ד"ר צוף מויסססקו יפלח (קלינאית תקשורת)
27 ביוני, 2010 בשעה 5:56 pm
עדה שלום,אני מצטערת לומר שכיום הדגש המושם בגילאי גן חובה הוא בעיקר כתיבת האותיות ידיעת המספרים ,ההתמקדות היא בעיקר טכנית והרבה פחות חוויתית ומועילה כמו "אוצר מילים" נרחב של הילד שלדעתי מרחיבה את ידע הילד בתחומים רבים ושונים כמו :התנהגות חברתית,ערכית,סקרנות ומשיכה ללמידה.
אני בתור אמא מבינה את הצורך שביחס שצריך לתת ל"ספר" החדש שנקנה ,הדמיון שמפעיל הסיפור בילד,החוויתיות שהילד בוחר לקחת ממנו והמוסריות הנוספת בתוכו , שווה בהרבה מידע טכני.
לצערי,כיום אני רואה גם בגן את הזלזול בערכו של הספר ,אני מניחה שזה הצעד הראשון והחשוב לקראת עידוד קריאה ,המשמעות שאנו כגננות מייחסות לספרים לעיני הילדים(ספר קרוע,ספר מקושקשאו לחילופין לקחת את הספר למקום עם דמיון ,הצגה ,חוויה ומוסר ,ערכים) הוא המשפיע על ההתייחסות שלהם בעתיד לספר.ובעיני ,אם מלמדים אותיות ומספרים והרבה יותר מזה ,בגן חובה ,מה משמעות "טקס" העליה לבית הספר לכיתה א לילד ???
29 ביוני, 2010 בשעה 9:12 am
מה חעשות, חמישה עשר אלף מילים ולא "חמש עשרה אלף מילים", כי המספר 15 מתייחס אל האלפים שהם זכר ולא אל המילים. חמש עשרה מילים לעומת חמישה עשר אלף מילים. וכל הכבוד לילדים!! ולמי שטרח בחינוכם.
6 ביולי, 2010 בשעה 2:43 pm
אני חיבת להודות שאני נהנת פשוטו כמשמעו.לא יותר מידי מלל: קצר,מקצועי ומעורר מחשבה.הייתי רוצה לקרוא בהמשך אולי משהו כמו מקרה שקרה וניתוחו על פי רוח המסרים.
תודה
10 ביולי, 2010 בשעה 5:21 am
מדהים לפגוש-כמו גם במפגשייי עם גננים/ות ומורים/ות-שרבים החינוכאים וההורים, שיודעים מה נכון ומתאים, ומה "טרנד" אקדמאי-מערכתי גרידא..עם זאת, קשה לעמוד בלחץ "מלמעלה", ומהצדדים- מהורים שרוצים שהילדים "ייתקדמו"…יישר כוח למי שעומד בכך!
21 ביולי, 2010 בשעה 7:43 am
אני ממש אוהב את הרעיון של גלן דומן.
אני חשוב שילדים קטנים, תינוקות בגילאים 0 עד 6 יכולים ללמוד לקרוא והם רואים בזה משחק והנאה.
המורה הטוב ביותר לשם כך הוא אבא או אמא.
ויש יתרון עצום לילדים הללו שקוראים בגיל שנתיים – שלוש בשיטת המילה השלמה.
יש ויכוחים על כך, יש מומחים – ויש אותי, אבא שיודע שהבן שלו רוצה כל בוקר לשחק במילים. וגם אני מקריא לו סיפורים ושר איתו ונהנה. הכי חשוב בשיטה של גלן דומן הוא השמחה בלימוד, ההנאה. ולומדים רק אם הילד רוצה. וזהו. וגם ידע אינציקלופדי ושחיית תינוקות ומה לא? אני ממליץ לקרוא את כל הספרים של דומן ובמיוחד הורים לתינוקות עם פגיעת מוח – לכו לגוגל והקלידו:
glenn doman.
בהצלחה וקריאה מהנה. ויש את הספר dolan שבו מסופר על ילד פגוע מוח בלידתו שדומן הצליח ללמד את אמא שלו איך להחזיר את הילד למצב של מוח מתפקד.
אשמח לשמוע דעתכן ודעתכם. אבל בלי אלימות מילולית בבקשה.
30 ביולי, 2010 בשעה 6:47 pm
עדה שלום, אני בגן מבקשת תמיד לדבר בעברית נכונה, כלומר זכר ונקכה. גם אנחנו אנשי הצוות עושים זאת ותענוג לשמוע את הילדים מדברים בצורה נכונה ואף מתקנים אחד את השני ואפילו את ההורים. אנו חושפות את הילדים לשפה הכתובה מדי יום ביומו. אם זה ברישום השם על מגרת הציורים, וו המעיל או התיק, והילדים ניגשים לבד ומנסים לזהות את האותיות והמילים, יפה לראות שהבוגרים מלמדים את הצעירים ועוזרים להם למצא את שמם. כך אני משיגה עזרה הדדית ואיכפתיות כלפי החבר. בברכה פנינה
23 באוגוסט, 2010 בשעה 12:10 pm
שלום,שנה הבאה אני משרתת בגן שפה(גן חובה)
ורציתי לשאול מה עליי לדעת?איך להתכונן?באיזו צורה עליי לדבר עם הילדים? כיצד אוכל להשתפר ולהתייעל?
זקוקה לתשובה בהקדם.
תודה רבה רבה.
19 בפברואר, 2011 בשעה 11:52 pm
עדה שלום,
בשנים 2005- 2008 הייתי תלמידתך בסמינר הקיבוצים ועברתי מספר קורסים בהכשרתך.
כבר 3 שנים אני עובדת בחט"צ בשכונת התקווה- ת"א, תחילה בתור מחנכת כתה א' ובשנתיים האחרונות בתור גננת גן חובה.
בגני ישנם 35 ילדים קשיי יום, כאשר שליש מתוכם פליטים (בעיקר מסודן), 2 בנות צבריות ישראליות, והרוב המוחץ הם ילדים לעובדים זרים.
למרות העובדה הנ"ל, המצריכה ממני אין סוף נתינה רגשית, הקשבה, הקניית ערכים, וכמובן לימוד השפה בכלל,
הדרישה מהממונות עליי שבסוף השנה הנוכחית אצליח להעביר את גני את משימות 1 ו 2 שעושים בכתה א' כדי להראות שבאמת לימדתי ועבדתי. זה יהיה המבחן והתוצאה.
כמובן שזה מצריך אותי לשנות אסטרטגיה, ולעבוד טכני כדי שילדים שהגיעו לפני 5 חודשים מסודן ( עם כל הקשיים שהם מביאים עימם בדרך) יוכלו לזהות אותיות ולקרוא צלילים.
הראיתי את מאמרך בנושא, אך זה לא מספק כיוון שלטענת האחראית עליי, יש קשר מוחץ בין ידיעת האותיות לרכישת הקריאה.
איזה קריאה?! כאשר אין לרובם 10 מילים בלקסיקון!
אנא עזרי לי וכתבי את דעתך בנושא.
בברכה,
רלי
24 בפברואר, 2011 בשעה 10:17 am
שלום וברכה
אני עושה סמנריון בנושא קריאה וכתיבה ומחפשת מאמרים מחקריים שיעזרו לי לחקור את נושא משמעות לימוד שמות האותיות בגן, עמדות של בעד ונגד.
נפגשתי עם כמה מאמרים של פרופסור איריס לווין והם עזרו מאוד.
תודה
כנרת
24 בפברואר, 2011 בשעה 1:14 pm
שלום כנרת,
פרופ' איריס לוין היא ה-מומחית בתחום של שמות האותיות ופרסמה מאמרים רבים.
קראי את המאמרים שלה גם בחוברות "הד הגן" ושם תוכלי למצוא אזכורים למאמרים נוספים.
וכמובן, כדאי לעשות חיפוש באינטרנט ובמאגרי המידע האקדמיים.
בהצלחה, עדה
5 במרץ, 2011 בשעה 7:28 pm
אני אתך מפיקה מסרים ומקשרת אותם לכתה שלי תשארי עמנו
7 במרץ, 2011 בשעה 7:42 pm
תודה, פאתינה.
11 באפריל, 2011 בשעה 10:13 pm
בה
בשנים האחרונות הצטרף לגן שלי מלמד מדהים שהביא את הילדים לחוויה לימודית של כל שמות האותיות והתנועות. עם שירים סיפורים וכל מיני קונצים שהיה נוהג לחדש מידי פעם. חלק מהילדים אפילו היו ברמה של קריאה ברמה מאד נמוכה. כמובן היה לו גם זמן פרטני עם כל ילד במשך השבוע [ גילאי 3-4 ] אני כגננת המשכתי בהקנייה הרגילה של שפה וכו..
לדעתי אין סתירה הכל אפשרי כמובן בלי לחץ ובכיף הילדים מרגישים טוב עם עוד ידע.
הוא פתח אתר בו הוא מציע חלק גדול מהשיטות שלו לכל מי שרוצה שווה לראות.
http://www.kalef.co.il
11 באפריל, 2011 בשעה 10:15 pm
סליחה האתר הוא
http://www.k-alef.co.il